היי נעים מאוד, אני אוהד מישל.
בכנות, אני מכיר טוב מאוד את המקום שאתה נמצא בו, הייתי שם לפחות פעמיים בקריירה שלי, וזו הסיבה שיום אחד החלטתי שאת הקושי שאני עברתי אני רוצה לחסוך לגברים צעירים בתחילת הדרך, רגע לפני שהמחויבויות בחיים הופכות שינוי תעסוקתי למאוד קשה ויקר.
גדלתי בבית שעבר משבר כלכלי ומאז חייתי במשימה - דאגתי להיות אדם "מוצלח": הייתה לי עבודה, התקדמתי, הייתי מנהל מצטיין בכל מקום שעבדתי, אבל במציאות נשחקתי, הרגשתי עייף, ומנותק.
הרגע שבו הבנתי שאני לא יכול להמשיך לחיות בצורה כזו, היה הרגע שבו הבנתי שאני מסתמך על הצלחה חיצונית וזה מנהל אותי, זה לא עניין של "אני עייף" או "קשה לי", אלא ההבנה שאני לא בוחר איך ייראו החיים שלי, ואני מגיב למדדים חיצוניים: תפקיד, הישגים, איך אני נראה מבחוץ.
וכשהיה לא טוב זו הייתה אשמתי: היו רגעים שישבתי לבד ושאלתי את עצמי אם הבעיה היא לא במסלול אלא בי: "אני לא עומד בעומס" "איך אני לא מסוגל ואחרים סביבי כן".
אם לא הייתי עוצר אז, סביר להניח שהייתי ממשיך להתקדם, אבל במקביל מתרחק מעצמי, נשחק בשקט והופך לאדם שהוא לא שמח.

הצעד הראשון שעשיתי אחרת היה להתחיל תהליך בירור שהחזיר לי שליטה פנימית. הייתי אז סמנכ"ל בחברת היי-טק, רק בגיל 31, ובתוך התהליך החלטתי לשנות עבודה והתמקדתי בדברים שהיו לי חשובים באמת.
למעשה עזבתי את המדד החיצוני הכי חזק שגבר בגיל הזה נאחז בו סטטוס ועבודה.
ולא, זה לא היה רגע של בריחה מקריירה, זו היתה הבחירה הראשונה שלי בחיים שלא נבעה מפחד או מהשוואה, אלא ממי שאני באמת, ושם גם הצלחתי פעם ראשונה לחיות חיים מאוזנים ולהקים משפחה.
לדבר שאפשר את זה קוראים מעבר זהותי אמיתי, מעבר שהנחה אותי אז וגם בהמשך בכל נקודה שבה חוויתי תסכול או קושי.
מתוך החוויה הזו נולד התהליך שאני מוביל היום.